עד מתי תענה אותי
ואמתי תסיר את יגוני.
רבו צרותיי ומכאוביי
ואת כילותיי ייסרת עד בלי די.
על מה כל הייסורים,
מיום הולדי עד הלום.
הן ימי אינם ימים
ולילותיי אינם לילות.
כצל חולף מלא כאב,
זכרונו של אבי מאד כואב.
דמותו לנגד עיניי מטשטשת,
זכר לקומתו המזדקרת.
חיי אינם חיים
בלעדי אבי אשר אינו בין החיים.
