אולי אני כואב את העדר המחשבה הנלקחת ונלקחת שנית כשאני מחייך כשאני קופא  מול הפנים המאשימות, ועל מה? אני שואל, כולה אני אדם אני רק בן אדם רק אדם אחד קטן וכולם שוב סביב הומים כמו נחיל של דבורים, כמו כשנרדמת הרגל והכל מזמזם , אז ככה בראש, ואני מימים כמו חתול, ועף כמו צואר של גירפה, תמיד מוגבל. אבל אין עוד כנפיים מיותרות בשבילי.