"את היחידה" כך הוא אומר
אבל היא יודעת.
איפה ההבטחה? אם רק היה זוכר
בו כבר לא נוגעת.
כל ערב וערב מחדש הוא הולך
אותה לפגוש בסתר
בלי להביט, את ליבה הוא מועך
כשהוא עוזב את החדר.
עדיין רוצה, עדיין אוהבת
אך הוא הולך אתה
לא עוזבת, קצת פוחדת
הוא כבר לא שלה.
הדמעות כבר אינן זולגות מעיניה
אם רק היה לו אכפת,
אך הלב בוכה מרגיש מכאוביה
נשבר כשהיא לבד.
מגיע הבוקר, הנה הוא חזר
עושה עצמה ישנה.
נשכב במיטתה עם ריח כה זר,
מעיניה זולגת דמעה.
