ישנו מקום אחד  ,יחיד ומיוחד, שאין לו כתובת מדויקת אך למרות כל זאת רבים מגיעים מידי פעם לפתחי שעריו, מי לא ביקר שם , עייף מהדרך מחזיק בידיו שברי חלומות ותקוות שנופצו ועל פניו הבעת תמהון אמיתית. זאת נקודת רצף בחיינו שלמקומה אין יותר משמעות, כל תמרורי החיים והשלטים מכוסים בערפל ואין אנו יודעים לאן פנינו  מובילות..והיכן היא דרכנו.. רק נשאר בליבנו כאב חד ואש התמיד בעוצמתה בוערת ,ולא מרפה בקירבנו..איננו לוקחים אף אחד, איננו יכולים לבטוח בדבר ,הרי כשאתה אינך עצמך, אתה מגיע לבד בלי כח וללא מוצא, השערים גבוהים והשברים שבידך מכבידים על דרכך-התבניות,ההתנהלות,האמונות...הכל שבור ,מנופץ, אתה מביט בהם ומנהל עם הקול שבתוכך דו שיח:" מה..זה היה עולמי? זה תכלית ותוכן חיי..? "שקר וכזב" ,אולי  זו היתה ה´אמת´ לאותו העת, אך כרגע זה נחיל בעברך ,שמפסיק לזרום בעתידך החדש שמהול בעצב ,פחד, הירהורים, שמחה ,אמונה ,ותקווה ,הכל היה טבוע בך! אך כרגע זהו ריק פנימי.. זמן לא מועט אתה עומד מול השערים  במאבקך האחרון אתה עד לכך שאין לך כח להחזיק יותר בנחלת עברך...