הוא עוקר את הלובן הזה מהאישון השחור ומביט בה מוקסם כשהשמש שופכת קרניה בשערה, מציתה אותו באדום הוא בטח לא הבין דבר. בטח רק ישב כמו כולם , משרטט את דמותה בלילות מביטה אחר כוכב נופל
טוב, הוא הבין שזה חייב להיפסק הוא הבין היא דופקת את הראש בקיר אהא הנה הוא כבר מלא הבנה נהדרת ועכשיו אנשים שעוקבים אחריי מחייכים וקורצים לי, מרמזים באצבע קטנה ואחר באצבע משולשת ואולי נפסיק לרגע לשבת מול אותו בדולח שקוף שמחזיר אותנו מעוות
הוא אמר בקול רהוט שבחלומו ראה יד והאצבעות מעוותות
מתעוותות
היא רק חייכה חיוך מסויום לנפשה
תגובות