שנים הלכתי כקרחון
שנים פסעתי בקיפאון.
קרחון דומם
קרחון שומם.
ללא מטרה
ללא זרימה.
הכל קפא
קפא ונדם.
הלנצח נדם?
הלנצח לא יפעם?
האם לא יפשיר?
האם לא ישיר?
ואז
ללא התרעה
הגיעה ההפתעה,
הפתעה מרנינה
מרנינה את הלב
את הלב שנדם
שפתאום קם,
לקול מנגינה
שקטה ואהובה.
כמשב רוח קליל
הופעת בצליל,
בצליל המיתר
בצליל הגיטר,
בצליל של שיר
בצליל של גיל.
לאורך השביל
השביל המוביל,
המוביל את הלב
את הלב שאוהב.
