מסתכלת בי בעיניים מהורהרות, עצובות משהו
ואומרת- את מבינה?
אני מהנהנת בראשי, מנסה תוך כדי נענוע לפענח במדויק את שאמרה.
מלקטת פרורים, רגשות מוסתרים.
משפטים שלא נאמרו.
קשה לה עכשיו
היא מנסה להתמודד עם שברי אהבה שנרמסה
לאסוף את רסיסיה ולקום כל בוקר מחדש. היא נופלת עדיין
מידי פעם מתנפצים מחדש השברים שהרכיבה בעמל
והיא מתחילה שוב.
וקשה לה. את מבינה?
אני מנסה למלא חלק ממה שנעלם לפתע
לחזור למה שהייתי בשבילה רגע לפני שנדחפתי לפינה
ולאט לאט מתבהרת בי הידיעה
שהוא כשיבוא- יבין
