מסתכלת על הירח מוקסמת מאורו המאיר האור שהאיר את דרכי המתים האור שפילס דרכים לאבודים זה האור שגורם לי לבכות האור שבגללו אני נזכרת בך שוב נזכרת בנגיעות,בליטופים,את טעם שפתיך הלחות שאותי היו מנשקות וכל כך רציתי אותך כל כך רציתי אהבתך כל כך רציתי לשמוע את פעימות ליבך לצד שלי ללטעף אותך,ולרעוד שוב לנשק ולאהוב שוב אבל אתה לא חזרת אליי אהבת,הכאבת,נטשת עכשיו אני מרגישה דמעה מלוחה בקצה העין והיא קרה,קרה כמו ליבך אבל באה מלב חם ושבור,חם כמו שפתייך שבור כמו נישמתך שאת שלי היתה מכשפת חושבת עליך, ממשיכה להתבונן בירח והוא בוכה איתי מחבק אותי כי הוא לא כמוך הוא לא ינטוש לעולם הוא תמיד ישאר אוהב ונאמן בו מסתתרת אהבתי,נשמתי, וליבי.