אבות ובנים
רוצחים ונרצחים
סיפורים על מדף ריק
מונחים בתוך ספרים עבי כרס
מקור ותחליף
שום דבר לא גמור
הכול שלבים על שלבים
מה שאחד חושב
השני כבר אמר
כמו במסע על הר
יש כאבים שלא ניתן להציל מהיותם הם עצמם
אבות ובנים
שתי תמונות על הקיר
משתחוות ואז שולפות חרבות
באמצע הלילה
יש נחמות שמסתתרות
בחיפושים, בשאלות
צבעים נזרקים על הקיר
נותנים לו חיים
ואז מבקשים שיגן
אבות ובנים
נלחמים כול יום
על אותן נחלות, על אותם נחלים
אי אפשר לגעת ביד
בלי להרגיש את החספוס
אף אחד לא חופשי לנצח
על קורות מעץ
חרוטים שמות
על הקיר, יש בקשת סליחה
דפים בערמה, נאספים במגירות
לכדי ספר שלא ייכתב לעולם
כול אחד מת
כמה פעמים בחייו
עד שהוא מגלה, שהחיים הם רק
הם עצמם
אבות ובנים
בלי כוסות קפה, בלי מאפרה מלאה בבדלים
אחרי שיחות על אהבה, או בדידות תלושה
יש סוד שעדיין ניתן להמציא
יש מגע שאסור להחטיא
המבוגר, מניח את ידו על כתף הצעיר
אין באקט מילים
הצעיר, היה רוצה לברוח משם
לדעת שהוא לבד, גם אחרי שהפנים שמלוות אותנו ייעלמו בחשכה
מי הוא עכשיו
האם הוא הדמות החדשה בסיפור שנבנה, או חיקוי שבא ללקט
את מה שהמקור לא הצליח לקחת בידיו
סודות ושקרים מחליפים זה את זה, לפי הסדר
אבות ובנים
דם איפה שעברה סכין הגילוח
חיוך איפה, שהיו פעם פנים
אבות ובנים
עכשיו בקור המוחלט
יש עצב לא פתור, שלא ניתן להסביר
אחד קם לעבודה, בחוץ עדיין חשוך
השני מביט על התקרה בעיניים עצומות
הוא לא יודע שהוא מביט
בערב השני ייעלם בחשכה
והאחד, יקשיב לקולות זרים מהצד השני של הדלת
עכשיו המילים נספגות בתוך השיר
תלאים על תלאים, עד שהגיבורים יחזרו הביתה שלמים
אבות ובנים
מתחת לשעון הקיר יש תמונה של שניים
האבק, כיסה פניי אחד
השני נראה עגום, הוא יודע את סוף הסיפור כנראה
