אני כל הזמן חושבת על מה שאמרת,

על זה שיהיה בסדר.

על הפרצוף הרגוע והחצי מחייך הזה שלך

שמשום מה כל כך בטוח שיהיה בסדר.

עכשיו אני בבית.

אמא שלי גמורה,  בקושי הצלחתי לדבר איתה.

אחותי חזרה מהעבודה והלכה לחדר של אמא לבכות.

אח שלי חזר מהעבודה ונכנס אלי לחדר,

אני רואה שהוא רוצה לדבר אבל הוא לא יכול..

ואבא שלי שוכב במחלקת טיפול נמרץ..

אז למה שיהיה בסדר? תמיד בסוף נהיה בסדר...

ואיך יהיה בסדר? איכשהו תמיד נהיה בסדר.

ומאיפה בכלל הבטחון המוגזם הזה שיהיה בסדר?

   - אל תשאלי כל כך הרבה שאלות ואל תדאגי,

     בסוף יהיה בסדר.