הקיץ הזה יהיה שונה, כך לי הבטחת.
לא עוד שבתות לבד. כן אני כאן.
לא עוד חיפוש מתמיד אחר עיסוק. אנחנו ביחד זה הכי חשוב.
אני מסתכלת עליך וחושבת שאני לא מכירה אותך יותר. הדברים שאמרת, הבטחת, תיכננת, פתאום נעלמו כלא היו.
האם דימינתי? את עצמי שאלתי.
לא לא יתכן, לא היתי נותנת לך לחזור בכזאת קלות ולכבוש שוב את ליבי.
איך שוב הצלחת לעשות לי את זה
את כל אמוני בך נתתי,
את כל ריגשותיי לך הקדשתי.
את כל זמני לך פיניתי.
ואתה? אתה שוב אי שם
חוזר לחפש את עצמך.
ובאמת שאני מקווה שתמצא את התשובה לשאלה שמטרידה אותך , שהפעם תסגור את כל הפינות כמו שאמרת.
אבל האם עצרת והבנת,
שאותי הפעם איבדת?????
לנדב
