כשאני עוברת משבר,
לפעמים מרוב כאב ובכי
אני רוצה כל כך לעזוב ופשוט ללכת.
אבל אחרי הכל, כעבור מעט זמן
אני רואה ומרגישה שינוי נפלא
ברגשות, באישיות, ובכל דבר אישי.
זה מאוד דומה ללידה,
כשאישה יולדת היא
מאוד סובלת ומאוד קשה.
ולפי ההלכה לא מתייחסים לנדר שנדרה
כי בזמן סבל וכאב אדם אינו מחושב וחושב.
ואחרי הלידה האישה רואה את "התוצר"
ומיד חיוך גדול על פניה ושמחה
שאי אפשר לתאר ושוכחת את העבר שעבר,
אז אני לא מבינה למה צריך לסבול כל כך
כדי שנרגיש אחר-כך נפלא....
תגובות