תשוקתי להטה בקירבי
רעמי לחשים
טעונות בקרבי
ותזעקנה שתיקתי
ותענק נשמתי
בסבלנות אתבחש
עד סף מיצרי
ומשפל ומגאות
עלה תעלה -
ההתפרצות
מחולות הבשורה
" שנטע בתוכנו "
דנה שופר
-
שרות לאומי שנה א
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] בהודו כבר היית? כנראה שלא. אפשר להגיע לשלב של ויתור על הספיקות ולחיות בהרמוניה עם החיים הדתיים (היהודיים), גם אם לא מגיעים לשום ודאות. הודאות היא מהשכל, והוא בלאו הכי לא מנחה אותנו בשום דבר משמעותי (אשה, מקצוע) בחיים. חיים בשביל אהבת החיים. אם תגיע לאיזו אהבת חיים בסיסית, אהבת הרוח, ותחושה ברורה שמאחורי כל דבר בעולם מסתתרת למעשה הרוח, וכל הדתות למעשה הם איזה נסיון לחוש את הרוח הזו ולתת לה ביטוי וכו', אז תגיע לאיזו שלווה בחייך. היהדות היא רק הדרך שבה ביטאו היהודים את א-לוהים באלפי שנים האחרונות. זה מה שטעי לנו. זה הכל. אם רק מקבלים בנחת את ההנחות האלה, הכל יכול לשוב להיות פורח. גם תפילת מנחה, בצוהריים חמים בתחנה המרכזית. אגב, שמי רועי (אני כותב מהשם של אחותי שמפרסמת כאן) אשמח לקבל תגובות [ליצירה]
