מהכא לשם - תפילת ראש השנה
"ותמלך אתה ה' לבדך על כל מעשיך"
האולם עדיין ריק. ספסלים ממתינים ומצפים ליושביהם. סטנדרים צפופים עומדים ומחכים למחזורים שיונחו על גבם. ואני… יושב תוהה מעביר בראשי עבר הווה ועתיד, מחשב חשבוני שלי וחשבונו של עולם. מה היה? מה הווה? ומה יהא? מה עשיתי? ומה אעשה? ומזגן נושף קרירותו לעברי מעביר רעד קל בעצמותי, רעד מתגבר והולך. נסיון העבר למדני לצפות לזאת, לקור הזורם בלא הרף, משנה את הטמפרטורה בחדר הריק. נטלתי את הסוודר התעטפתי ושבתי לסברי ולספרי.
בחורים מתקבצים ארשת רצינות נסוכה על פניהם. נעים בזריזות למקומם. מדי פעם בפעם ניגש מכר מניד ראשו לעברי, מברכני לשלום, אחרים אף דורשים למעשי, לפעילותי, אף אני אנוד להם, אברכם, אדרוש למעשיהם.
אברכים טרודי משפחה, מגיעים במרוצה זה עתה סיימו הכנות חג בביתם, שולחנם ערוך, ביתם מוכן. רבנים הדורי סבר, עול כבד על שכמם, עולם ומלואו נתון על גבם, בפיהם. אט אט יכנסו יתפסו מקומם. רחש חרישי ממלא את אויר האולם, העולם. חולצות לבנות נעות לפנים ולאחור, כיפות וזקנים מלמול חרישי של דברי הרב ודברי התלמיד הכתובים עלי ספר. ומזגן נושף קרירותו מעביר רעד קל גם כעת, גם כשרבים ממלאים האולם.
ובחוץ, החום חלף עבר. קרירות נעימה התפשטה. לפני ימים מספר חם היה, אך לא עוד. הגבאי מכווין את הטמפרטורה הרצויה במזגן לפי הנדרש כאן, בפנים. אל מזג האוויר שם, בחוץ, לא יתן לבו, לבו נתון לאולם לשוכניו.
ואני יושב בפנים, מתבונן מבחוץ. חש בדופק הפועם באולם.
התפילה מתנהלת לאטה, מילה בסלע חצובה, קשה, מאמצת, מתאמצת להעתק ממקומה ולשכון באוויר האולם. בראשי מתנגנת מנגינה, זורמת כמים, מתפתלת בין מיתרי הקול אל החיך, הלשון, השפה ולבסוף פורצת ויוצאת לאוויר העולם. בראשי מתנגנת מנגינה ישנה משם, לא מכאן. ואזני שומעות מנגינה מתאמצת מקוטעת ניגון, הברה, ועוד ניגון, הברה, הכל שלם ונכון ומדויק אך לא זורם, לא חי.
בין הברה להברה אני מפנה מבטי אל החלון. שם מעבר לו מצוי העולם, אך רואה אני את האולם שמשיב לי מבט משלו כאומר גם שם אני, גם שם אין עוד מלבדי.
בעיני רוחי עוברות תמונות משנה שחלפה ואיננה עוד. מאישים, ארועים, מצבים והכל משתקף דרך זכוכית כהה מחפש עיצובו. מתערפל לו מעט, מתעוות, מתאמץ למצוא מקומו על חלון הזכוכית הניבט לאולם. מחפשות הן התמונות פירצה לחדור פנימה לישב אף הן לשולחן להתפלל עם המתפללים כאן ואחר כך לדון עמם על ענינם. מסביב ממשיכה התפילה, הכל בה עסוקים במלוא ריכוזם. מבטם אינו מופנה אל חלון הזכוכית שם ממשיכות התמונות לרצד, לחפש מקום מנוחה, ליצור צורה.
שקט, הס, "שמע... " וקוראות הצורות "שמעו", לאחר שתסירו ידכם מעל עיניכם, לאחר שתפנו שאיפתכם לבוראכם, הפנו אלינו מבטכם. סדרונו, צרו צורה, עִצבונו, לושו, חברו וחסרו, התבוננו. זעקות של ממש, קורעות לב נדמה כי החלון שרוט מעוצמת הצורות.
ואין קול, ואין עונה, ואין קשב...
התפילה הסתיימה. המתפללים, חלקם עדיין שקועים בתפילתם אחרים מרימים מבטם מחייכים ופונים אל עבר היציאה.
בחוץ נעים. נושבת לה רוח מכאן לשם, מניעה את האוויר, ממזגת. עלים נעים, צומחים ונושרים, מיליארדי אנשים, דעות, הגיגים, נעים לכאן פונים לשם צומחים וקמלים. מכוניות נעות על הכביש מעטות הן מיום רגיל, רבים נעים על המדרכה אנשים ונשים, נערים וזקנים, בעלי כובע וחסרי כיסוי ראש. שמים מלאי כוכבים מביטים אל ארץ מלאה וגדושה.
ואולם שוקט, ומזגן נושף זרם אוויר קר אל תוכו, עטוף חלונות זכוכית מהם ניבטות תמונות, ציורים וצורות. מתרחק האולם אט אט, נעשה קטן וזעיר, קטן וזעיר... כגולת זכוכית בוהקת באופק הרחב.
"מלוך על כל העולם כלו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עזך על כל יושבי תבל ארצך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה".
תגובות