[ליצירה]
ובכן, התשובה לחידה שחדתי קודם - עשיתי חיפוש באינטרנט ומסתבר שאלון הוציא כמה וכמה ספרים שאפשר לקנותם . אם אפשר למכור , למה לפרסם בחינם...
בינתיים שיננתי בע"פ את מה שיש פה...
[ליצירה]
אחת עשרה שנה במגירה
משה הלא גמור, שכב לו בשקט ובשלווה אחת עשרה שנה במגירה. בשבועיים האחרונים חזרתי אליו וכעת הוא מכיל 1248 שורות ועוד רחוק מסיום. חוץ ממנו יש לי גם ספר שלישי שהתבשל חמש עשרה שנה עם 160 שירים. מחכה לתקציב כדי להוציא הכול לאור וזה יכול לקחת עוד כמה שנים. חג שמח
[ליצירה]
.
ב"ה
מי היה מאמין שאני אגמור לקרוא את זה...
בהתחלה פחדת מהאורך, החרוזים והניקוד. בדר"כ שירים ארוכים נעשים שחוקים ומאבדים את הנקודה, הניקוד מפריע לי לקרוא בשטף והחרוזים נעשים לאט לאט מאולצים ולא קולעים לנקודה. פה הצלחת לעשות דבר יפה, רגיש, נוגע ללב, לא שחוק ולא חוזר על עצמו, שוטף, מרשים, ומה לא..
הולכת לאכול סעודת פורים ואח"כ לקרוא את "משה" :)
[ליצירה]
תדלוק אוירי של פילים מעופפים
היצירה "משה" הסתיימה לפני כחצי שנה. היא כוללת 15569 מלים. כ-7000 שורות. כבר שנים רבות איני מפרסם לא ברשת ולא בעיתונים ספרותיים, כי הגעתי למסקנה שכתיבה במצולות הבדידות ובלי שום קשר לכותבים עכשוויים, לתגובות, לדינמיקה הבעייתית של הפורומים, או הניסיונות להופיע בעיתונים הספרותיים, הניתוק מכל זה עושה רק טוב. אתה נעלם לכמה שנים. מוציא ספר שירה כשיש לך כסף. מראה לכמה בני משפחה, או מיודעים. שולח כמה ספרים בדואר ושוכח מכל העניין. הובי טהור. בלי לחץ. עדיף פי אלף על הרצון לפרסום שמאפיין גיל צעיר. הספר השלישי שלי עם משה כולל כבר כ-360 עמוד והוא כולל רומן אפי, שני כלילי סונטות, גלוסה ארוכה וכמה מחזורי שירים שכל אחד כולל עשרות שירים. מן הסתם יצא עוד כמה שנים כשיגיע המימון ואחר כך אין לי שום התנגדות שמישהו יעלה אותו לרשת. אני עצמי כבר מזמן לא נמצא בעולם הזה. אני יכול לדבר עם אדם אחד, או מקסימום שניים שלושה על כוס קפה על ספרות, אך לא להיות חלק מהחוויה הספרותית הקולקטיבית שכבר זרה לי. לא פעיל בפייסבוק. לא בווטסאפ. לא בשום אתר אחר. פשוט כאן משום מה פרסמתי לפני שנים רבות את "הבור" ואת תחילת "משה", אז חשתי צורך לומר שהוא הסתיים ומה אורכו וגם הופתעתי לטובה, שבזכות מישהו ששם לב להודעה שלי, זכיתי גם לראיון ספרותי אחרי שש עשרה שנה וייתכן ותהיה כתבה עלי בעיתון דתי לאומי לאחר החגים. (אמנם לא בדיוק העיתון שהייתי בוחר בו, אך רק מדעה קדומה, אך עצם הביקור הביע הכרה בי ונתן לי כוח לעוד שנים של העלמות מתחת לראדאר. זה כיף מוזר... כמו פלובר בקרואסה בשנים לפני שפרסם. שקט ושלווה. אמנם סובלים קצת מהבדידות, אך אין את הפגיעות הגדולה הזאת שהייתה לי בעבר. והרי באותו אתר עצמו, תפוז או משהו, בהפרש של שנה על אותם שירים פעם קטלו אותי ופעם העניקו לי מחמאות נלהבות. אז כל הדינמיקה בפורומים היא משהו בעייתי לאנשים רגישים. ייתכן ולאנשים עם עור יותר עבה היא ברכה.
[ליצירה]
אחת עשרה שנה במגירה
משה הלא גמור, שכב לו בשקט ובשלווה אחת עשרה שנה במגירה. בשבועיים האחרונים חזרתי אליו וכעת הוא מכיל 1248 שורות ועוד רחוק מסיום. חוץ ממנו יש לי גם ספר שלישי שהתבשל חמש עשרה שנה עם 160 שירים. מחכה לתקציב כדי להוציא הכול לאור וזה יכול לקחת עוד כמה שנים. חג שמח