ושנינו כמו שני סכינים
חותכים את הבשר
בלי שנרגיש
את הדם שנשפך עלינו
ושנינו מוציאים מהאש
את הסודות הכמוסים
שלא יודעים
איפה לקבור את עצמם
מנגבים את הפנים מול המראה
הסכינים שבנו
עדיין
נשלפים בלי כוונה
חורטים על העור הגס
טריטוריה שאיש לא יכיר
שאיש לא ידע
ויש קסמים גדולים מאיתנו
ויש אהבות צרות משלנו
אבל הדם מטפטף על השולחן
ומצייר אגם אדום
אליו אנחנו מגיעים כל ערב מחדש
במבט של נכנעים
בתחושה של סובלים
כל אחד נמצא במקום אחר
ואנחנו לא ממהרים לחזור לכאן
בקצה של הזמן
שם ירדנו על ברכינו
הוצאנו מהאש
את הזיכרונות
שביקשו להיקבר
קיבלנו אותם בחזרה
שרופים בקצוות
חמים, שאי אפשר לשלוט בהם עוד
אז אנחנו מוותרים
שנינו כמו סכינים
שנשלפות משום מקום
לא נרתעים מהמגע הקר
שנוגע בבשר הזר
הוא עומד לדמם
אבל הוא ממתין
גם אנחנו יודעים
שיום אחד נמתין כמוהו
לדם שיצבע את פנינו
אחר כך הוא ישרטט עלינו
מסלולים שהאש לא תדע לשרוף
אבל אנחנו תמיד
נהיה שני סכינים
שמחכים להישלף
הסודות והזיכרונות לא ייקברו לעולם
גם הזמן יישאר כאן, תמיד
תגובות