ידעתי.

אצלי המצב כבר אבוד.

אסור לחשוב כך,

אני יודעת,

אבל ככה זה.

סגר האל

בעד רחמי,

כמו גם בעד רחמיו,

כנראה.

אצלך הכול עוד פתוח.

הנה, קח לך

את שפחתי.

למה תביט בי כך,

בעיניים חודרות,

למה תשפיל מבטך לבסוף.

אין בי טינה,

רק השלמה,

שעשני כרצונו.

נו, קדימה,

לֶךְ לְךָ אל שפחתי.

ידעתי מזמן

שאצלי המצב כבר אבוד.

אך כששמעת בקולי,

ולקחת לך

את שפחתי,

בכל זאת חשתי

בצביטה ההיא,

העמוקה,

כי אז ידעתי

שגם בך חלחל הספק.

גם אתה כבר

קצת

התייאשת.