הסתכלתי באישונך.
כמו מסך בוער מצער.
כמו עצבות בזעיר אנפין.
כמו דמעה קבועה בעין.
וראיתי את פחדייך
כמו היו הם דוממים לבלי דעת.
חומות ברזל שהחלידו על מנעוליהן.
וידעתי. לבל אנעץ ציפורניי
ובחריקה צורמנית אסיר שכבות.
וטעיתי. כמו תמיד.
חופן את פניי בשתיי ידיים
לבל אזהה.
כמו הכיעור במלוא עוזו.
כמו בדידות שהייתה בי.
ועיניים נדמו.
ותמונות דהו.
והחומות קיבלו עוד חיזוק יצוק ביסודותיהן.
והשריפה שכילתה בי
את כל ההתחלות
נעורה לפתע.
כנזכרת.
זו לא פעם ראשונה
מתי אלמד ?
תגובות