פססט.. הכל טוב?
הוא שאל לפני שיכולתי לכאוב
מסתכל ומתבונן
ואני מתקומם
כמו דניאל ששנא את השקט,
פשוט לא יכול,
מרגיש בו כלוא וכבול כמעין בתוך רשת
מאבד עשתונות, את הראש, את הכל.
הוא היה מנסה, לפחות לכבד
זוהי רק דקה
והנה כבר אובד.
כמו בתוך השדה
כשנפלו חבריו אט- אט
ואביו מוודה
ומסתכל אך לרגע קט
שזה הוא.
אך, זה לא משנה
ואולי לא יהיה מענה
לו רק לא יהיה קול.
כי כולם עומדים,
מכבדים.
אנחנו עומדים ביחד
וביחד הכל טוב
