אפשר למצוא מליונים של הסחות דעת בחיינו,

הסחות דעת שלוקחות אותנו מהאמת,

הסחות שלוקחות אותנו מהמקור של הדברים אשר בתוכנו,

בריחה שמגיעה מתוך כאב או אולי הדחקה, או אולי הפחד מלהיות עם עצמך "לבד"

לכל אחד יש את הסחות הדעת שלו.

תארו לעצמכם להפסיק את הגרויים החיצוניים בבת אחת? אדם יכול להשתגע!

ככל שיש לנו יותר הסחות דעת, אנו יותר רחוקים מעצמינו.

כשלאדם יש את עצמו אין לו צורך לברוח,

אין לו צורך בגרויים חיצוניים שירוו את צמאונו,

הוא עצמו באר גדושה ומפעמת,מנגנת את שירת חייו הזכה והעשירה,

מחוברת לצליל ענוג ונשגב שנוגע בשמיים.

האם לא לרגע זה אנו נכספים וכמהים בחיינו?

ומהי הדרך לשם?

להוריד כל יום הסחה אחת,

ולשים כל יום לבנה אחת במקדש חיינו המקודש.

זה נעשה ע"י התבוננות, השראה,

תובנות, הרהורים, קשרי לב,

מורים יקרים עכשויים ועתיקים,

ריקוד, ובמיוחד לאפשר לאיכויות הגבוהות של הבריאה לנגן דרכנו וזאת ע"י נתינה, אכפתיות, חמלה, אהבה, סבלנות, תקווה, רכות ועוד ועוד....

ניתן לנו את החופש להיות אנו עצמינו, שם אנחנו לא לבד ולעולם לא נהיה!