הפתיל קצר, השלהבת דועכת. אדם נוסף נקצר, עוד נשמה הולכת. ושוב כואבים. הלב בוכה. עוד קרע- שלעולם לא יתאחה. חית אדם הרוצחת בדם קר- גובה מחיר כל כך יקר... הבט! רוצח, בעיני הקרבן. הבט בעיניו! מה תראה בעדן? עיני אם צעירה, מלאות בעתה, מחבקת את ילדה... ההגיעה שעתה?? עיני ילד מביטות באמון, לא מבינות, עיניו כה חומות, כה גדולות, כה תמימות... הבט בעיני נערה צעירה, עיניה כעיני אילה מפוחדת... התירה?! התעז, רוצח? התעז לירות? לגדוע חיים, ושמחה, ותקוות? הבט בעיניים! הבט! התרצח?! עוד שלהבת דועכת... עוד ילד הלך... לא חס הרוצח. הוא לא מרחם. נערה, אם, ילד... הבהם תילחם?! ומושיט מלאך המוות ידו, וקוטף. נשמות נוספות בכנפיו הוא עוטף... די למוות! בוכים יתומים. אלוקים, עד מתי?? אלמנות משוועות. למען ארצנו, את חיינו אנו נותנים. נותנים בכאב. בדם. בדמעות. לאחר הפיגוע אצל משפחת שבו מאיתמר הי"ד