הארץ משתנה
העשבים שפעם היו פורצים את כבלי הארץ
בהתפעמות
היום כבר לא צומחים
במקום שבו גדל עץ התפוחים שלי
היום יש מרפסת
פעם האוויר עמד פראי קדום
העפר נחפן בהתרגשות ברעד
פעם נגיעה פערה פתחים
יכולת להרגיש התמזגות
של הבשר
פחד ונחמה וודאות
של שורש שננטע
כל קיץ קורה דבר מה
מאין לי כוחות
לשאת על כתפי את כל כובד
ההווה
לשרטט נתיבים
מכאן עד הנצח
לחישות רמות של אבנים
שעוד זוכרות רגליים צועדות כבדות
אל גלות
אני שומעת
עייפות של עשבים
שאדמה רצוצה כואבת
מקיאה מתוכה
ואין נביא
ואין עומד בסך
ותשובה מאין
תגובות