הוא כבר אהב ונכזב פעמיים בחיים, והוא לא מבוגר וגם לא ילד.
ברבע החיים, מעורער, מתגבש בהוויתו, קצת סקפטי לגבי מה שמוצע לו.
יש לו ייחוד, אבל הוא לא יודע מהו. מתמודד כל יום מחדש עם הידיעה שמעשיו
הם הבל הבלים, הכל הבל הבלים, הצחוק שלו, הכעסים, הלחצים מהדברים
הרגילים בשגרה, אפילו ההשראה, גם השתיים ההן שהוא אהב.
"איזה שטויות",הוא גונח לעצמו בגיחוך מזלזל על עצמו, כאילו הוא
מרכל על מישהו לרעה.
הוא סתם בנאדם רגיל שחושב משום מה שהוא מיוחד,חושב שהוא מעסיק את
כולם בקיומו. מאעפן.
היום גם הוא במשבר רבע חיים כמו שההמון מקטלג והוא תמים בקיצוניות אך
עדיין לא מאמין בכלום.כאילו חונך לזה. הוא לבד.
הוא לבד עכשיו, ככה אני לפחות יודע.
הוא לא יודע לנגן על שום כלי, אבל בלי מוסיקה הוא אבק.
הוא גם משותק. אבל לא בגוף, הוא משותק בראש, במחשבה
הדימיונית.
אולי בגלל שהוא מעשן כל יום רק כדי להתנהג נורמלי.
לך תעשן כל יום ולא תיהיה סרוט. כולך סרוט.
תקשיב לגיטרה.. פממ פמ פים, פמ פמ פו, פמ פמ פמפמפמ, פי פמ פי פי פ יפיפי,
בורח, בורח.. פה טוב
תגובות